34 תגובות בנושא “בכוכב האהבה

      • תכתוב בציניות כמה שתרצה אבל לדעתי אתה חוטא לכישרון שלך בעלילה מיזוגנית וזו טעות נפוצה. לצערי.

          • אני חושב שהעלילה די בבירור מנסה להתייחס לטבע האנושי בכללותו ולא לאישה ספציפית (הדמויות ערומות בחלל לא מוגדר, כל הגברים נראים אותו דבר, תווי פנים "כלליים"). הקביעה שעידו מנסה לעשות בנוגע לטבען של נשים הוא שלאחר שבתמימותן הן מצטלקות על ידי גבר הן נוטות לשוטט בעיוורון, אחוזות אמוק, ולפגוע באכזריות בגברים תמימים וחביבים (שנראים כמו שמנטפים) עד שהן מגיעות לתחתית, חוזרות לעשתנותיהן, מוכנות להצטלק מחדש על ידי עוד גבר אלמוני ואז לצאת לעוד מסע רציחות בלבבותיהם של גברים רגישים כמו עידו! לא יודע מה איתך, לי זה נשמע די מיזוגני, ולכן אין פלא שעידו לא מזיין.

          • ולהתייחס בהומור ציני לרעיון מיזוגני קלישאתי שחוזר על עצמו בקומיקסים אחרים, פשוט חוטא לדברים המעולים שאפשר לעשות עם כישרון כמו של עידו.

            ומיזוגניה זה לא כשבחורה סובלת, מיזוגניה זה ביטוי לשנאת נשים (כפי שמתבטאת למשל בתמונות שמרמזות על אלימות נגד נשים). לא מתמקדים פה בבחורה שסובלת אלא בבחור שמצייר, שבדרך כלל לא נופל למלכודת המיזוגנית. למשל, הדמויות הנשיות שהופיעו בלקסיקון האנושות המעולה גם נראו סובלות, אבל זו לא היתה מיזוגניה.

            הדיון הזה לא כזה חשוב, המהפכה לא תבוא מבלוג קומיקס באינטרנט, זה פשוט מאכזב שאדם מוכשר עם אינטואיציה מדהימה לאנשים ולאנושות נופל במלכודת המיזוגנית.

            אני יודעת, לא סקסי ומצחיק וציני ומגניב מה שאני אומרת. לא נורא. תתמודדו.

          • עוקבת – אני לא מתווכח איתך על רוב דברייך, אני פשוט חושב שסטריפ אחד שבו יש ביקורת כלפי הדמות הנשית היא לא כל כך מהר מיזוגניה, שהיא שנאת נשים כוללת.

          • עוקבת, אני יכולה להישבע שהוא לא מיזוגן- בשבוע שעבר הוא זיין לי ת'צורה.

  1. הקומיקס חרא! אני יושב כל יום ומחכה לקומיקס מעידו הירשברג הגדול, אבל הוא מחליט להוציא לי קומיקס רקוב ולא מצחיק כמו זה!
    תחזור ליצור קומיקסים כמו פעם (לילה מפלט, אבישי אוהב נשים, המופע ההומו סקסואלי, דפים למדפסת, ועצמאי בשטח, וכל הישנים)

  2. זה מצוין ונוגע ללב.
    זה מעניין לראות משהו לא מנקודת המבט שלך. התפתחות מעניינת.

    ולטענות על מיזוגניות – אני דווקא הרגשתי את ההפך. הרבה חמלה לאשה, שאמנם פוגעת, אבל מתוך כאב ועוורון שחולפים עם הזמן, לעומת הגבר (לפחות אחד) שפוגע באופן מודע ומתוכנן (וחוזר על עצמו! ראיתם את הערימה הזאת?…).
    למעשה זו ראייה כל כך אמפטית לנשים שקצת לא נעים לי, כי במציאות יש גם כלבים וגם כלבות.

השאר תגובה